שאלה שבועית: חתימת העדים בגיטין ובשטרי ממון
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור חתימת העדים בגיטין ובשטרי ממון
שאלה א'- נדמיין בעיני רוחנו רחוב ובו ארבעה בסופרים שכולם עוסקים בכתיבת גיטין ושטרי הלוואה. אולם אין פני זה כפני חברו: הסופר הראשון הוא השמרני ביותר מבין ארבעת הסופרים, וכשבא לפניו מלוה ולווה ומבקשים שטר הלואה שומע מהם את כל הפרטים, כותב את השטר ומוסרו להם.
הסופר השני שמעוניין למהר את התהליך אינו כותב את שם המלוה בשטר, אלא רק כותב שהלווה חייב כסף למי שיחזיק את השטר בידו.
הסופר השלישי מעוניין לקצר את התהליך עוד יותר מהסופר השני, ועל כן מכין מראש שטרות מכל מיני סוגים עם כל מיני שמות, ובבא המלוה והלווה אליו מוצא שטר המתאים לשמם, מוסיף את סכום ההלואה וזמנה ומחתים עדים [נשים לב, שבזה אין 'דעת המתחייב' בכתיבת השטר].
ואילו הסופר הרביעי מגדיל לעשות מכולם- הוא מכין טפסים ריקים עם מקום להשלמת השמות וכו' ומחתים את העדים.
לאיזה סופר הייתם הולכים מתוך הארבע האם הייתם מבדילים בין השטרות השונים), ומהו הבסיס לדרך התנהגותו הייחודית של הסופר הרביעי?
שאלה ב'- עדים חותמים על שטר וראו שהשטר עוסק בראובן ושמעון אולם לא נתנו ליבם לתוכנו של השטר- האם הוא שטר הלוואה או פקדון- האם שטר כזה כשר או לא?
שאלה ג'- עד שחתם על שטר הלוואה, וטרם מסירתו לידי המלווה, נשא העד לאשה את בתו של הלווה. האם השטר כשר וראוי לשימוש הואיל ובשעת החתימה העד לא היה קרובו של הלווה; או שמא השטר פסול מפני שסוף סוף- בשעה שנמסר היה העד קרוב ללוה ופסול לעדות הנוגעת אליו?
שאלה ד'- כפי שהזכרנו בעבר, במשנה הפותחת את מסכתנו נאמר, שהמביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם. רבה ביאר שהצורך לומר בפני נכתב ובפני נחתם הוא מפני שבמדינת הים אין בקיאין ואין יודעים שצריך לכתוב את הגט 'לשמה'. ועל כן תקנו שיעיד השליח שהגט נכתב ונחתם לשם האיש והאשה.
ומכך שחששו לכך רק בגט אשה מבואר שהחשש אינו קיים בשאר שטרות. ומבאר הריטב"א שהחשש הוא שהסופרים יכינו מראש גיטין וישאירו מקום פנוי בשם האיש והאשה ויחתימו עליו עדים. וכאשר יגיע לפניו זוג המעוניין להתגרש יתן להם את הגט. ומבואר לדברי הריטב"א שדבר זה מהווה חיסרון בגיטין בלבד, אבל בשטרי ממון לא, מפני שאין צורך שהשטר ייכתב לשמה. ועל כן בשטרי ממון הבאים ממדינת הים אין המביא צריך לומר שהשטר נכתב ונחתם בפניו.
מבואר אם כן, שישנו אופן שאם יכתב בו גט ויחתמו עליו עדים- הוא יהיה פסול, אולם אם נכתב או נחתם בו שטר ממון- יהיה כשר. רבי עקיבא איגר בחידושיו מקשה- כיצד ניתן למצוא מקרה כזה? הרי כל עדים החותמים על השטר יודעים על מה ולמה נכתב השטר, וא"כ בודאי שחתמו לשמה, ואם אינם יודעים מה כתוב בשטר לכאורה גם בשטרי ממון אמור השטר להיפסל. ואם כן צריך עיון מהי המציאות שבה בגט אשה יהיה השטר פסול, ובממון יהיה השטר כשר?
נתמקד בשאלה זו ודרכה נגיע לתשובת שאר השאלות.
תשובה:
נפתח בתשובה לשאלת רבי עקיבא איגר:
א) הריטב"א (גיטין ב, א) מבאר את החשש שבגינו תקנו חז"ל ששליח הבא ממדינת הים צריך לומר שבפניו נכתב ונחתם הגט- שבגיטין חוששים אנו שמא הסופר כתב את השטר עצמו ללא צוואת מגרש כל שהוא ואף החתים עליו עדים, וכשהגיעו איש ואשה לפניו השלים את שם האיש והאשה. במצב זה, בגט שיש צורך שהכתיבה והחתימה ייעשו לשמה- פסול, אולם בשטרי ממון השטר יהיה כשר. ומיושבת קושיית רבי עקיבא איגר.
חתימה על נייר חלק- עולה אם כן מדברי הריטב"א שבשטרי ממון יכולים העדים לחתום בלי לדעת על מה באמת הם חותמים. וכותב האמרי משה, שלדברי הריטב"א בשטרי ממון יכולים העדים לחתום אפילו על נייר חלק קודם כתיבת השטר עצמו!
והדברים טעונים ביאור- מה משמעות חתימתם של העדים בשטרי ממון- הרי לדברי הריטב"א העדים אינם מעידים על דבר?
הר"ן (על הרי"ף גיטין ח.) אומר, שאף ר' אליעזר הסובר ש'עידי מסירה כרתי' (יוצרים את הגירושין) מודה שגט החתום על ידי עדים כורת, גם אם ניתן ללא עידי מסירה. זאת משום שכאשר מקיימים את חתימות העדים על הגט שנמצא בידי האשה ומאמתים אותן, מוכיח הדבר שהיה מעשה מסירה- כי אם לא כן כיצד הגיע הגט החתום שהיה בידי הבעל לידי האשה.
הנתיבות (נתיבות המשפט סי' לט ס"ק יג) מוסיף על בסיס דברי הר"ן הללו ואומר שנכון הדבר בכל עידי הלואה החותמים על שטר ההלואה לפני שניתנה ההלואה בפועל. ונשאלת השאלה- כיצד בידם להעיד על מעשה הלואה שעדיין לא נעשה? על כרחך שהביאור הוא על דרכו של הר"ן שעדותם נותן תוקף למעשה המסירה בפועל- וכלשונו של הנתיבות 'ועיקר עדותן נגמרת בשעת מסירת השטר'.
לאור זה מובנים דברי הריטב"א - על אף שהעדים לא היו מודעים לתוכנו של השטר (לכל הפחות בצורה חלקית), מועילה חתימתם הואיל והיא מקיימת את מעשה מסירת השטר.
נפסל בין חתימה למסירה- לאור זה, מובן פסקו של השולחן ערוך (חו"מ מו, לה):
"חתם בשטר עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו... ויש מי שאומר דהיינו דווקא שהשטר יוצא מתחת יד אחר, אבל אם יוצא מתחת יד העדים (שלא נמסר עדיין) לא".
זאת משום שהחתימה על השטר אינה מועילה בפני עצמה, אלא נותנת תוקף ומאששת את מעשה המסירה. ועל כן אם בשעת מעשה המסירה כבר היה קרוב- הפסול לעדות, אין עדותו עדות.
הרי"ף אומר שהסיבה שאין בעיה של מיפהם ולא מפי כתבם בגלל שזה תופס רק כשזה עובר ללוה ואזה כבר יש דעת המתחייב, שדעת המתחייב יכול להיות לאחר החתימות. צריך לומר שהעדים עומדים ורואים שלקח הלווה את השטר מיד הסופר.
אם נשוב לסיפורם של הסופרים בו פתחנו את דברינו- סופר מס' 4 בסיפור הנ"ל, הולך על פי הריטב"א- ועל כן נוהג הוא להחתים את העדים על השטר על אף שפרטיו חסרים ובבואו הלוקח ממלא את שאר הפרטים החסרים.
ואילו סופר מס' 2 למד כחולקים על הריטב"א שישנו צורך בידיעת העדים את תוכנו של השטר בבירור גם בדיני ממונות, וכן שידעו שנכתב השטר מדעת המתחייב, אולם אין צורך בכתיבת שם המלוה בשטר.
יישובים נוספים לקושיית רבי עקיבא איגר- ב) כוונה לפעולת השטר/הגט- הפני יהושע (גיטין ב, ב) מחדש שלא די שעדים החותמים על השטר יכוונו לשם האיש והאשה, אלא יש צורך שיכוונו לשם לשם פעולתו של שטר הגירושין- 'כריתות'.
על אף שרבים חלוקים עליו, מכל מקום לפי דרכו נפתח צוהר חדש ליישוב קושיית רבי עקיבא איגר, שהרי גם לדברי הפני יהושע בממון אין צורך שיכוונו העדים לקיום פעולתו של השטר, ואף יתירה מזאת, יש הרוצים לומר שלפיו העדים אינם צריכים לדעת אפילו האם מדובר בשטר מלוה או פקדון!
ואם כן, מבוארת נקודת ההבדל בין גיטין לשטרי ממון- והיא- שהרי בגיטין לא די בידיעה גרידא במה עוסק השטר אלא יש צורך בכוונה על פעולת השטר, מה שאין כן בממון, שם יתכן ואפילו אין צורך לדעת את מהותו ועניינו.
ג) אמירה לשמה- יש שרוצים לומר, שבגט לא די בחתימה לשמה אלא יש צורך באמירה קודם החתימה שחותמים לשמה- לקיים את דין התורה. ובזה שונה הדבר משטרי ממון שם אין צורך בכל זה.
לאור זה מיושבת קושיית רבי עקיבא איגר באופן נוסף, שאף שגם בשטרי ממון צריכים העדים לדעת על מה הם חותמים, מכל מקום אין הם זקוקים לאמירה כל שהיא לפני תחולתם.
יש שרוצים לומר שבגט התחדש שלא די שחתמו אלא שאמרו קודם לכן שחותמים לשמה לקיים את דין התורה שצריך לחתום לשמה (כמו בס"ת). בשונה משטר ל"צ לכוון לשמה.
לסיכום אם כן, העלינו ארבעה כוונים ביישוב קושייתו של רבי עקיבא איגר:
1) חתימה לפני כתיבה- האם מועילה או לא?
כתיבת דעת המתחייב לאחר מכן- האם מועילה או לא?
3) האם צריך חתימה לשם 'כריתות'- הפעולה המשמעותית של השטר, או לא?
4) והאם צריכים לדבר ביניהם קודם לכן או לא.
