שאלה שבועית - גדרי לימוד תרה
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
גדר מצות לימוד תורה (ב)
א) הרהור בעל קרי- במשנה בברכות (כ, ב) נאמר:
"בעל קרי מהרהר בלבו [את קריאת - שמע] ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה".
ובגמ' (שם) מסביר רבינא את דין המשנה:
"זאת אומרת הרהור כדבור דמי דאי סלקא דעתך לאו כדבור דמי למה מהרהר".
לעומת זאת ביחס ללימוד תורה על ידי בעל קרי אומרת הגמ' (שם כב, א) שאסור לבעל קרי ללמוד תורה:
"רבי יוחנן הסנדלר תלמידו של רבי עקיבא משום רבי עקיבא אומר לא יכנס למדרש כל עיקר ואמרי לה לא יכנס לבית המדרש כל עיקר".
שאלתנו היא- אם אכן הרהור כדבור דמי, ובכל זאת מותר הוא לבעל קרי כדי שיצא ידי חובת קריאת שמע, מדוע שלא יותר גם ביחס לתלמוד תורה?
ב) הפסק בלימוד לצורך קריאת שמע ותפילה- הגמ' בשבת (יא, א) אומרת ביחס לרבי שמעון בר יוחאי וחבריו שתורתם אומנותן :
"דתניא חברים שהיו עוסקין בתורה מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפילה".
מהיכן נובע ההבדל בין קריאת שמע לתפילה? אם נאמר שחובת התפילה היא מדרבנן, מובן- רשב"י וחברו הפסיקו את לימודיהם עבור חובה דאורייתאית בלבד. אולם, אם נאמר שחובת התפילה היא מהתורה (וכדעתו של הרמב"ם הלכות תפילה א, א)- מדוע הפסיקו לקריאת שמע ולא הפסיקו לתפילה?
ג) דין 'עוסק במצוה' בתלמוד תורה- ישנו כלל בכל המצוות ש'העוסק במצוה פטור מן המצוה' (סוכה כו, א), אולם ביחס לתלמוד תורה פוסק הרמב"ם (תלמוד תורה ג, ד):
"היה לפניו עשיית מצוה ותלמוד תורה אם אפשר למצוה להעשות ע"י אחרים לא יפסיק תלמודו, ואם לאו יעשה המצוה ויחזור לתלמודו".
ונשאלת השאלה, מדוע שונה מצוות תלמוד תורה מכל המצוות, שהעוסק בהן פטור משאר המצוות? מה גם שידועה לנו מעלת תלמוד תורה על פני שאר המצוות, וכלשון המשנה (פאה א, א) אותה אומרים אנו מידי יום- "ותלמוד תורה כנגד כולם"?
ד)תלמוד תורה ונישואין- מי קודם? הרמב"ם כותב בהלכות אישות (טו, ב):
"ואם היה עוסק בתורה וטרוד בה והיה מתירא מלישא אשה כדי שלא יטרח במזונות ויבטל מן התורה הרי זה מותר להתאחר, שהעוסק במצוה פטור מן המצוה וכל שכן בתלמוד תורה".
מבואר מדברי הרמב"ם שגם ביחס למצות תלמוד תורה מפעילים אנו את הכלל של 'העוסק במצוה פטור מן המצוה', כאשר מדובר על דחיית החתונה. והדבר דורש הגדרה וביאור- מדוע רק במקרה כזה מפעילים אנו את הכלל?
ה) לימוד תורה בבין הזמנים- כל אדם צריך לבחון בכל יום האם ממלא הוא אחר רצון ה' כראוי. גם בבין הזמנים בחור צריך לבחון את עצמו האם עומד בדרישות שה' רוצה ממנו, בפרט ביחס ללימוד תורה. שאלתנו היא, כמה נדרש מאיתנו ללמוד בבין הזמנים?
תשובה:
נפתח בשאלה האחרונה הקהילות יעקב (ברכות סי' טו) מגדיר את חובת מצוות תלמוד תורה המוטלת על האדם:
"ונראה דהגדר הוא כך, דבכל מצוות חיוביות שבתורה אפילו כשהוא אנוס מלקיים המצוה וליכא עליו טענה ותביעה על ביטולה, מכל מקום חיובא רמיא עליה.. [אולם ב]מצות תלמוד תורה, כיון שלא נתנה בו תורה שיעור, ממילא החיוב הוא כפי יכלתו, ועל זמן שהוא אנוס מללמוד אין זה בגדר מבטל מצוה באונס אלא זהו גבול חיובו, שהוא עד כמה שאפשר לו".
החיוב על האדם הוא ללמוד כפי יכולתו כל עוד אין לו צורך אחר, אבל כשיש לו צורך אחר פטור לגמרי.
גם לדבריו, ישנו שיעור מינמלי ממנו האדם לא יכול לפחות- והוא, כפי שלמדנו בגמ' בנדרים (ח, א) "קריאת שמע שחרית וערבית".
לפי הגדרתו של הקהילות יעקב, גדרה של חובת לימוד התורה הן בתוך ה'זמן', והן ב'בין הזמנים' אחד הוא- ללמוד כפי שמאפשר לו הזמן שפנוי בו מעשיית צרכיו. כל ההבדל בין ה'זמן' בישיבה ל'בין הזמנים' הוא בכמות ה'צרכים הנוספים' המוטלים לפתחו של האדם.
אם כן, חובת הלימוד ב'בין הזמנים' היא ללמוד בכל עת שאין לנו 'צרכים אמיתיים' המוטלים לפנינו (דם לטייל ולהתאוורר זהו צורך אמיתי וחשוב!)
לפי הגדרה זו, מובן היטב מדוע לא נאמר הכלל של 'עוסק במצוה פטור מן המצוה' ביחס ל'תלמוד תורה', בשונה משאר מצוות- בעוד שבשאר מצוות שתי מצוות ה'מתנגשות' זו עם זו מוטלות עליו כבחיוב שווה, כשמצוות תלמוד תורה 'מתנגשת' עם קיום מצוה אחרת- אין עליו כלל חובת תלמוד תורה באותו רגע, ולכן לא אומרים 'עוסק במצוה פטור מן המצוה' ועליו לקיים את המצוה.
אולם לפי זה, כיצד נסביר את פסקתו של הרמב"ם ביחס לתלמוד תורה וחתונה- שם משתמשים בכלל של 'העוסק במצוה פטור מן המצוה' גם ביחס לתלמוד תורה, על אף שעתה אמרנו שבמידה ולימוד התורה מתנגש עם מצווה אחרת- אין חובת תלמוד תורה מוטלת על האדם?
מסביר האדמו"ר הזקן בשולחן ערוך הרב (קונטרס אחרון הלכות תלמוד תורה ג), שכאשר מדובר שלימוד התורה שלו עלול להיפגע בצורה משמעותית- בזה גם ביחס ללימוד תורה אומרים אנו את הכלל ש'העוסק במצוה פטור מן המצוה'. וכאשר האדם מתחתן, עול הפרנסה עלול לגרום לו לשכח את כל תלמודו, ולפגוע בכל לימוד תורה. ועל כן, ביחס לזה כן אומרים אנו את הכלל ש'העוסק במצוה פטור מן המצוה'.
אנחנו ברוך ה' זכינו שיש לנו כולל גדול שלומד ברוך ה' בהעמקה גם לאחר החתונה, בשלווה ובנעימות. במצב כזה, שהאדם יידע שאין לו טרדות העלולות לפגוע משמעותית בכל יכולת לימודו- חוזר הוא לכלל הרגיל שתלמוד תורה נדחה מפני כל המצוות.
לאור דברים אלו, ניתן להציע שני כוונים מדוע רשב"י וחבריו הפסיקו לקריאת שמע ולא לתפילה גם לאותן דעות שחיובם התפילה שווה בדרגתו לחיובם בקריאת שמע
1. על פי יסוד דברי שו"ע הרב- ניתן לומר, שלדעת הרמב"ם שתפילה דאורייתא ובתורה לא נקצבו זמנים- החובה היא להתפלל עד קצת גבול היכולת של האדם. אם האדם יתפלל כך- נמצא שלימוד תורה ייפגע. במצב זה, למדו מדברי שו"ע הרב שגם בתפילה מפעילים אנו את הכלל 'עוסק במצוה פטור מן המצוה'.
2. על פי חידושו של הקהילות יעקב שגדרה של חובת לימוד התורה היא ללמוד בכל עת וזמן שיכול ללמוד- ניתן לומר שכך היא גם גדר חובת התפילה- להתפלל בכל עת שיכול ויש לו פניות לכך (ולכן הבא מן הדרך עקרונית לא יתפלל ג' ימים עד שתתיישב דעתו). ולכן רשב"י וחבריו הפסיקו רק לקריאת שמע, אבל לתפילה לא- מפני שחיובה כלל לא היה מוטל עליהם.
לאור זה מובן ההבדל בהלכות בעל קרי בין קריאת שמע לתלמוד תורה- כדי להיפטר ממצוות אחרות עליו להיות 'אנוס' הואיל וחיובן מוטל עליו. במצב זה שהינו בעל קרי- מחד אינו מוגדר כ'אנוס' הואיל ויכול ללמוד על ידי הרהור- ועל כן במצות קריאת שמע חייב. מאידך, אינו מוגדר כ'יכול ללמוד', ולכן אינו מחויב במצות תלמוד תורה.
יהי רצון, שהשאלה הזאת תלווה אותנו בתוך ה'זמן' בישיבה, ו'בבין הזמנים'. הגדרת הקהילות יעקב אינה עוד לימוד גרידא, זוהי שאלה שהאדם צריך לשאול את עצמו מידי יום. אל תזניח את צרכיך! תנוח ותנפוש ב'בין הזמנים', אולם בכל זמן אחר- שב ותלמד!
חשוב שדברים אלו ייאמרו, כי לפעמים ישנה הרגשה שהישיבה מנותקת מהחיים, בתוך ה'זמן' בישיבה, לומדים כל היום, אולם ב'בין הזמנים' אין כל מחויבות.
אולם אין פני הדברים כך- אין בתורה 'בין הזמנים', ה' דורש מאיתנו אותו דבר- תלמד כל עוד אין לך צורך אחר. מה שמשתנה זה הצרכים.
