ברכה אחרונה על מאכלים הנאכלים לפני הסעודה

הרב יהודה שקלנובסקי

ברכה אחרונה על מאכלים הנאכלים לפני הסעודה – מ"ב בסימן קעו

 

למד את השו"ע והמ"ב בסימן קעו ( ובעיקר את המ"ב מד"ה 'עד הנה כתבנו' – סוף הסימן).

 

מתי יש היתר לאכול מאכלים לפני הסעודה ואין בזה חשש 'ברכה שאינה צריכה'? מ"ב באות ד                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                      

כתבו הפוסקים שהמתנה של רבע שעה – חצי שעה נחשבת להפסק בין האכילה לסעודה ואין בכך בעיה של 'ברכה שאינה צריכה'[1].

 

אדם האוכל מאכל קודם לסעודה צריך לברך עליו ברכה אחרונה ולא יכול לסמוך על ברכת המזון שיברך אחרי הסעודה, משום שאכילה זו איננה קשורה לסעודה. אמנם ישנם מצבים שהאכילה בכ"ז קשורה לסעודה ובהם נעסוק לקמן.

 

א. קשר "פטור ברכה"[2]- מ"ב שם באותיות א - ב

 

- אוכל פירות קודם לסעודה ומתכוון לאכול אף בתוך הסעודה                                          

 

- אוכל פירות קודם לסעודה ואינו מתכוון לאכול אף בתוך הסעודה[3]                                    

 

- האוכל קודם לסעודה מאכלים שאינם טעונים ברכה בתוך הסעודה                                 

 

- האם במקרה האחרון יש מקום להחמיר ושלא לאכול יותר מכזית? שעה"צ ס"ק ח                                                                                                                                                          

בילקוט יוסף[4] כתב שלכתחילה יש להימנע מאכילת פירות קודם הסעודה אף אם דעתו להמשיך ולאכול גם בתוך הסעודה. ואם אכל, אינו מברך ברכה אחרונה ויסמוך על ברכת המזון.

 

ב. קשר "גרירת תיאבון" – מ"ב שם באות ג

 

- מה הדין במאכלים כאלו?                                                                                            

 

- מהי הכמות שיש לאכול לכתחילה במקרים כאלו? שעה"צ ס"ק ט                                                 

 

- מתי נגדיר את המאכלים הללו כבאים לגרירת התיאבון? מ"ב בסימן קעד ס"ק כד                                                                                                                                                            

האוכל פירות טו' בשבט קודם הסעודה אי אפשר להחשיבם כבאים לגרירת התיאבון ויש לברך עליהם ברכה אחרונה לפני הסעודה. ואם כוונתו לאכול מהם אף בתוך הסעודה אינו מברך ברכה אחרונה וסומך על ברכת המזון שיברך אחר הסעודה (מדין "פטור ברכה").

 

ג. קשר "שתיה אחת"

עי' במ"ב לסימן קעד ס"ק כה ובביה"ל שם ד"ה 'ואפילו' בשיטת המג"א.

האם השותה משקים לפני הסעודה (חוץ מיין) צריך לברך עליהם ברכה אחרונה לפני הסעודה? ומה הדין אם כוונתו להמשיך ולשתות בתוך הסעודה?                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                             


סיכום הקשרים:

 

האוכל או שותה לפני הסעודה צריך לברך על מה שאוכל או שותה ברכה אחרונה ולא לסמוך על ברכת המזון שיברך בסוף הסעודה. אמנם אם מתקיים אחד התנאים דלקמן אפשר לסמוך על ברכת המזון:

א. המאכלים באים לפטור מברכה מאכלים אחרים הנאכלים בתוך הסעודה. ב. המאכלים באים לגרור את התיאבון. ג. שותה משקה לפני הסעודה ומתכוון להמשיך ולשתות עוד בתוך הסעודה.

בקשר הראשון אין הגבלה לכמות הפירות שאוכל לפני הסעודה ובשני "הקשרים" האחרים ראוי להקפיד שלא לאכול או לשתות כשיעור ובכך להוציא את עצמו מן הספק (שיש הסוברים שאין בכה"ג פטור מברכה אחרונה). כמובן שאם אכל או שתה בכ"ז כשיעור שלא יברך ברכה אחרונה משום סב"ל.

לספרדים, לכתחילה אין לאכול פירות עמ"נ לפטור פירות אחרים בסעודה מדין "פטור ברכה". כמו כן המנהג שלא לברך על משקים ששותה לפני הסעודה אף אם מתכוון להמשיך ולשתות בתוך הסעודה ןלכתחילה ראוי להמנע מלשתות רביעית לפני הסעודה ובכך לא יגיע לחיוב ברכה אחרונה. (אך אם שותה את המשקה בכדי לגרור את התיאבון (קשר ב') אין צורך לברך ברכה אחרונה)[5].

והוסיף עוד בילקוט יוסף[6] שיש הנוהגים בשבת ויו"ט לאכול לפני נטילת ידים בשר ודגים ומיני תבשיל כדי להשלים למאה ברכות. וראוי שלא לאכול כזית כדי שלא להכנס לספק ביחס לברכה האחרונה. ואם בכ"ז אכלו כזית לא יברכו ב"א, משום סב"ל. עדיף יותר לאכול את הפירות הללו אחרי הסעודה או לאחר שכבר אכל כזית מן הפת שאז ברכת המזון פוטרת את אותם פירות. ובשבת ויו"ט מותר אף לכתחילה להניח את הפירות ולאוכלם אחרי הסעודה כדי להרבות בברכות ואין בכך בעיה של 'ברכה שאינה צריכה'.

 

ד. ברכה אחרונה על עוגה הנאכלת לפני הסעודה – מ"ב ס"ק ב

 

עי' במ"ב ס"ק ב ובביה"ל ד"ה 'ברך על הפרפרת'.

מהן שתי השיטות שמביא המ"ב ביחס לאכילת מזונות קודם הסעודה? מ"ב[7]                                                                                                                                                                                                                                                                                              

 

ע"פ הביה"ל לגבי אילו עוגות אמרינן שנפטרות בברכת המזון לכו"ע?                                                                                                                                                                     

 

לגבי עוגות שאוכל קודם הסעודה יש סברא טובה לפטור אותם ע"י ברכת המזון ולא יצטרך לברך עליהם "על המחיה" לפני הסעודה משום שהם בגדר ספק פת. וטוב לכוון במפורש לפוטרם בברכת המזון. אמנם מאכלים שאינם בכלל ספק פת (דיסה, אטריות וקוגל[8]) - יש לו לברך ב"א עליהם קודם הסעודה[9]. אך אם לא בירך עד שהתחיל לאכול הם נפטרים בברכת המזון. ולכן האוכל בקידוש עוגות ומתכוון ליטול ידיים תוך זמן קצר אין לו לברך עליהם ב"א ויסמוך על ברכת המזון.

ולספרדים, כתב האור לציון שיש לברך עליהם ב"א קודם הסעודה, כדי שלא יכנס לספק שמא הפת נפטרה בברכת במ"מ שבירך על העוגה[10].


ה. שתיית יין לפני הסעודה- סימן קעד סעיף ו'

 


מדוע ברכת המזון פוטרת את היין שלפני המזון? מ"ב שם בס'ק כג                                                                                                                                                                                    

 

ביין של קידוש הוסיפו הפוסקים סברא  נוספת שלא לברך, משום שאין קידוש אלא במקום סעודה וא"כ היין נחשב לחלק מן הסעודה. ועפי"ז אף במיץ ענבים שלא שייכת בו הסברא הראשונה, לא יברכו ב"א משום שבא לקידוש.

 

ועי' בביה"ל שם בד"ה 'וכן פוטרת יין לפני המזון'. כיצד ראוי לנהוג לכתחילה בשתיית כוס הקידוש (שתי דיעות)                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                             

פתרון נוסף הוא לשתות יין נוסף בתוך הסעודה, ואז היין ששתה בקידוש פוטר את היין שבתוך הסעודה ואז לא יצטרך לברך ב"א משום "קשר פטור ברכה" ( קשר א לעיל). ועל פי זה יוכל  אף לשתות יותר מרביעית בלא בעיה.

ובאור לציון כתב, שאין אפשרות לנהוג ע"פ עצה א', כיון שצריך להקפיד לשתות בקידוש רביעית וע"פ זה נשארת אפשרות לעשות רק את עיצות ב' או ג'.



[1]  כן נראה מלשון החיי אדם (מא, ד) שכתב שרק אם דעתו לסעוד תיכף אסור לאכול קודם לסעודה.

[2]  ההגדרות הינן ע"פ הספר וזאת הברכה פרק ט.

[3]  לענין תמרים – אם כיון במפורש בברכת המזון לפטור את אלו שאכל לפני הסעודה הם נפטרים, כיון שהתמרים נחשבים כמזון (עי' בסימן רח סעיף יז).

[4]  סימן קעז, יא.

[5] ילקוט יוסף סימן קעד, ו ובהערה.

[6] סימן קעז, ה ו. ועיי"ש בהערה ה' שהאריך לדון בחיוב נשים לברך מאה ברכות בכל יום , וכתב שם שלדעת הגרשז"א והגר"ש ווזנאר אינן מחויבות בכך, ולדעתו אף הן בכלל החיוב.

[7]  ובשעה"צ ס"ק ה נראה שדחה את שיטת המג"א מההלכה.

[8]  לדעת הרב אלישיב הוא בכלל ספק פת ודינו כדלעיל.

[9]  אף אם ממשיך לאכול מהם בתוך הסעודה (ולא כמג"א), וכן פסק האג"מ ח"ג לג.

[10]  הרב מרדכי אליהו כתב ע"פ הבא"ח שיש לברך ב"א על עוגות הנאכלות קודם הסעודה. ואם שכח והתחיל לאכול לא יברך ב"א כי ברכת המזון פוטר. ואם אכל מזונות אחרי הקידוש בשבת שחרית לפני נטילת ידיים שאין לו לברך עליהם ב"א משום שאין קידוש אלא במקום סעודה והכל נחשב לסעודה אחרת.