תגובה למאמר 'התערבות וסיוע בשבת באירוע פיגוע ביישוב' ('המעין' ניסן תשע"א [נא, ג] עמ' 15 ואילך)

צדק העורך הרב יואל קטן שליט"א בהקדישו מאמר ארוך ומפורט לנושא ההתערבות והסיוע בשבת באירוע פיגוע בישוב מן הפן ההלכתי. אולם נראה לי שיש להרחיב את העיסוק ההלכתי לא רק ביחס לשאלות אשר מתעוררות בשבת, אלא גם ביחס למכלול נושא הכנת היישובים בשעת חרום למקרים של אירוע פח"ע – פעילות חבלנית עויינת. לקחי מלחמות ישראל בדורנו למדונו שיש להקים בכל ישוב צוותים כדוגמת צח"י - צוות חרום ישובי - אשר יכינו את מגוון הסוגיות אשר יש להתמודד איתן ברגע של אמת, ברגע של עימות, בנוסף וליד כל הפעילות של מפקדות העורף, משמר הגבול ומשטרת ישראל; כפי שגם העורך ציין - הנסיון מלמד שככל שהמערך של האוכלוסיה הבלתי לוחמת מוכן מראש - החיים בשעת חרום ובשיגרת חרום יהיו יותר בשליטה, יתאפשר לתת מענה רגוע יותר לפי הנדרש, ובכך יינצלו חיים ויימנע סבל מיותר. אולם לענ"ד בהיערכות מוקדמת זו יש צורך לשתף את הרבנים ומורי ההלכה בכל ישוב ולשלבם במסגרת צוות החרום הישובי, או לפחות למסד את שיתוף הפעולה עם הגורם הרבני המוסמך באיזור בשעת חירום. ה'נקודות למחשבה ולבירור נוסף' אשר העורך מנה (שם עמ' 22-23) הן לדעתי רק קצה של מכלול הנושאים אשר יש להתייחס אליהם בפן ההלכתי במהלך ההכנות המוקדמות, על כל צרה שלא תבוא. יש לראות באירוע פח"ע ביישוב חלק מתורת המלחמה אשר נאלץ עָמֵנו לעסוק בו - פעם בחזית ופעם בעורף. אין לבודד כל אירוע כמקרה נקודתי, אלא יש להתייחס למכלול. דוקא בשל כך חשוב העיסוק מלכתחילה ומראש של הסמכות ההלכתית עם אנשי השטח, כדי לקבוע הנהגות שיאפשרו במקרה חירום לשמור את ההלכה ככל שרק ניתן - ובו בזמן להתמודד בהצלחה עם הבעיות והדילמות. כך, למשל, כחבר ותיק בצח"י היישובי דעתי היא שיש לבחון בעוד מועד גם מן הפן ההלכתי איזה מידע יש למסור לציבור, מה לומר ומה לא לומר ולמי ואיך, ואין הדבר פשוט כל עיקר. כאשר צוות צח"י יעסוק בכל ההכנות בתאום ובשילוב עם הרב הפוסק - יימצאו הדרכים לשמור ולעשות ולקיים את כל מערכי החיים ביישוב גם בשעת חרום.

ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום.