המעין - ׳’׳�׳™׳•׳� ׳˜׳‘׳× ׳×׳©׳¢׳�

חזרה למאמרי המעין

כמה הערות על הערות המהדיר על פירוש רשר"ה על ספר יונה

כמה הערות על הערות המהדיר על פירוש רשר"ה על ספר יונה

הרב שמעון בולג ההדיר מכת"י את פירוש רשר"ה זצ"ל לספר יונה, ויישר כוחו על המאמץ ועל התוצאה. אולם רציתי להעיר כמה דברים:

א.      א, ד: הרב הירש הקשה שלוש קושיות, והקושיא השלישית היא למה אמר 'ויהי סער גדול בים', ואצל ההטלה אמר 'אל הים'; וכתב שלפי מה שפירש קודם מתיישבים כל הקושיות. והעיר המהדיר בהע' 44 שלא נמצא מענה לשאלה זו בדברי רבנו כאן.

ולענ"ד פשוט וברור שיש מענה לשאלה זו לפי מה שפירש קודם, שלפירושו מתחילה ה' הטיל, היינו בעבר, רוח שהיתה פונה אל הים, היינו לא סערה בים אלא רוח הפונה לעבר הים, ולדעתם היתה זו להם לתועלת (כעין רוח גבית הידועה אצל הספנים כטובה ביותר), ואחרי צאתם נהיתה הרוח לסער בים עצמו, עי' היטב בדבריו. ולפי זה ודאי שמובן למה אמר 'ויהי סער גדול בים', שהסערה היתה בים עצמו, וגרמה למערבולות וזרמים קשים, אך אצל הטלת הרוח שהיתה מתחילה עוד קודם שיצאו, שם אמר שהיתה 'אל הים', היינו לעבר פני הים, ולא בתוכו.

ב.      א, ה: פירש הרב הירש שהמלחים נקראים כן באשר מי הים מלוחים. והעיר המהדיר שלפי פירוש רש"י בשמות (ל, לה) היינו מלשון ממולח, לשון ערבוב והיפוך, ומערבים ומהפכים את המים ע"י המשוטים כשמנהיגים את הספינה, ואח"כ הביא פירוש בשם ר' אהרן מרקוס שפירש דהיינו מלשון מלח, וכמו שכתב הרב הירש. ולא העיר המהדיר למה נטה הרב הירש מפירושו של רש"י, ומה דחקו לפרש כפי הפירוש האחר מלשון מליחות הים.

ואפשר דהיינו משם שפירוש רש"י מתאים רק לספינות קטנות, שבהן שייך ערבוב והיפוך המים ע"י המשוטים, אך בספינות גדולות השטות ע"י מפרשים לא שייך זה. וכאן שהיו בספינה זו משבעים אומות העולם, ועוד מלחים וספנים, ודאי היתה גדולה הספינה, ולכן העדיף לפרש פירוש אחר. ונראה לי עוד על דרך אפשר, שלפירושו זה התכוין הראב"ע באחד מפירושיו בשם יפת שנקראו מלחים לפי "שמלח היו מוליכין"; והדברים כפשוטן צ"ע, תחילה דזו מנין לו שהוליכו בספינתם מלח, ועוד דאם כן רק כאן יש לקוראן מלחים - והלא זהו שמם תמיד. ונראה שמתכוין לפירושו זה, שמכיון שהספינה מפלסת דרכה במי הים המלוחים ומוליכתם אנה ואנה אל פני הים לצדדים, לכן נקראו מלחים.

ג.       ב, ו: "עתה הזכיר כי הדבר שעקרו להמרות הוא התחיה בעבור חסדי אל" וכו'. והעיר המהדיר בהע' 75 שהתיבות 'להמרות הוא התחיה' אינן ברורות.

ולפי עניות דעתי כוונת דבריו ברורה ופשוטה, שר"ל שהדבר שעניינו ודרכו הוא בדרך כלל להזיק ולעשות רע, מלשון "להמרות", היינו מרי וקושי, הוא עצמו הפך להיות סיבת ומהלך התחיה והישועה. כמו שהמשיך בדבריו מיד, שאותם מים עצמם שכמעט הטביעוהו למות הם בעצמם היו מצילים אותו בנהר סובב.

                                                                                                            ישראל מאיר יונה