תרומות על הבאר
(27 אוקטובר 2021) קישור מהיר: המעין ספריית משעול היכל הגבורה וההנצחה שיעורי הרב עמיטל

המעין - גליון ניסן תשעג

חזרה למאמרי המעין

'גדול השלום'... \ העורך

'גדול השלום'...

ירושלמי פסחים פ"ג ה"ז: מתני'. ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ולאכול סעודת אירוסין בבית חמיו ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו, אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצוותו יחזור, ואם לא יבטל בלבו וכו'. גמ'. א"ר יוסה בי ר' בון, בוא וראה מה גדול הוא השלום, שהוקש לשני דברים שחייבין עליהן כרת, מילת בנו ושחיטת פסחו...

מאירי פסחים מט, א: ולאכול סעודת אירוסין בבית חמיו. שהיה מנהגם בשעה שהחתן הולך לקדש את הארוסה עושין לו סעודה בבית חמיו, ואח"כ לזמן אחֵר חוזר לו שם עם סבלונות ועושין לו סעודה אחרת. ופירש בגמ' שאף סעודה זו השניה בכלל אלו השנויות במשנתנו, שכל שהוא נעשה לחיבת אירוסין - מצוה היא. והוא שאמרו בתלמוד המערב, בוא וראה כמה גדול כח השלום, שהוקש לשני דברים שיש בהם כרת - פסח ומילה.

המשנה מדברת על מקרים שבהם ישנן לאדם התחייבויות סותרות, ומכוונת אותו איך לנהוג. היא מביאה מצד אחד שלוש דוגמאות למחויבות: פסח, מילה או סעודת אירוסין בבית חמיו, כשמולן הגיע זמנה של מצות ביעור חמץ; האם חייב האיש הישראלי להפסיק לעסוק במצוה החשובה בה הוא עוסק כדי לקיים את הדין מדרבנן (שהוא אמנם הרחבה של הדין דאורייתא של חובת ביעור חמץ), וללכת לביתו לבער את חמצו? אומרת המשנה שזה תלוי אם הוא 'יכול' - או ש'אינו יכול', אם הוא יכול - עליו לפעול לפי הדרך הראויה לכתחילה ולהשתדל לסור לביתו ולבער את חמצו כדין, ואם אינו יכול - הוא יכול להסתפק בקיום מצות הביעור ברמה של בדיעבד, ויבטל בלבו ודיו.

אך הירושלמי לא מסתפק בעצם הדין הזה, שנכון לא רק במי שהולך לקיים את שתי המצוות הגדולות שביטולן מחייב כרת - פסח ומילה - אלא בכל מצוה אחרת; הירושלמי גם מדייק מתוך השוואת שלושת הדוגמאות שהמשנה הביאה, שהמנהג לאכול סעודה בבית חמיו זמן מה לאחר האירוסין, מנהג שאין בו לכאורה קיום שום מצוה (שכן האשה כבר מאורסת לו, וכבר נערכה סעודת הארוסין) - היות ואותה הסעודה יש בה 'שלום', יש בה הגדלת החיבה בין בני הזוג לעתיד ובין בני משפחותיהם והנלווים עליהם, לכן גם זו סעודת מצוה, כי 'גדול הוא השלום'; לכן הביאה המשנה את הדוגמא השלישית הזו בסמוך לשתי מצוות העשה החשובות ביותר, ומכאן 'בוא וראה כמה גדול כח השלום'...

נדמה לי שיש בסוגיא הלכתית זו רמז למה שקורה בימים אלו: ראִייה שונה במעט של המחויבויות השונות ושל סדרי העדיפויות ביניהן בין הציבורים הערכיים, המחויבים לתורה וללימודה ולמצוותיה, מעכבת קיומן של מצוות אחרות. הדבר גורם לכעס ולהתמרמרות, לדיבורים קשים ובוטים, לאיומים המופרחים לאווירו של עולם כדי ליצור 'מאזן אימה' בלתי הגיוני - איום לפגוע בקיום ערכים קדושים ויקרים לכולנו בגלל חשש לפגיעה עתידית בדברים אחרים קדושים ויקרים לא פחות. והתלמוד זועק: 'גדול השלום'!! סעודת מרעים לקראת ההכנות לבניית בית בישראל חשובה בעיני חז"ל בדיוק כמו מצוות העשה החשובות ביותר - בזכות השלום, השלווה והשלמות שהיא עשויה להביא איתה, וגם סעודה זו מתירה לעיתים קיום בדיעבדי, על פי הדין כמובן, של המצוה החשובה של ביעור חמץ...

כמובן שאין כאן אלא משל ורמז בעלמא. העימות הקיים היום בין המפלגות החרדיות לבין מפלגת 'הבית היהודי' נובע מחששות אמיתיים לעתיד היהודי והתורני של המדינה, והוא נגרם - לטוב או לרע ח"ו - בעקבות סירוב (לא רק בחודשים אלו) לשיתוף פעולה אמיתי וכבוד הדדי בין המחנות ומנהיגיהם; אם היה שיתוף אמיתי, ואם היה אמון הדדי, יכול היה הציבור שומר המצוות לגווניו להוות לא רק לשון מאזניים בעלת השפעה על השלטון - אלא אף בסיס אמיתי לשלטון אמוני במדינת היהודים, להיות הציר המרכזי של הריבונות במדינה, בלי שום צורך להכריע בשאלה אם מדובר ב'ראשית צמיחת גאולתנו' או רק בהצלת הכבשה מבין שבעים הזאבים... והירושלמי צווח ואומר 'גדול השלום'!! לא שלום של אי-לוחמה - אלא שלום של חיבה, של הכנה לחיים משותפים בבית שהולך ונבנה, של רצון כן לשמוח ולשמח את המשפחה המורחבת - את כל השותפים ל'שידוך' הזה... ולוואי ונזכה.

כתב העת 'המעין' שימש מאז היווסדו כמעֵין גשר, קטן ואיכותי, דו צדדי, בין הקבוצות המגוונות בציבור התורני. ר' יונה עמנואל ז"ל, 'העורך האחראי' במשך שנים רבות, היה נוהג בהזדמנות שונות לכתוב בראש הגיליון, לעיתים בשמות עט שונים, את דעתו על 'המצב' ועל דרכי ההתנהגות הראויים של 'היהדות התורתית', אף אם לעיתים לא מצאו הדברים חן בעיני חלק מן הקוראים. אולם אני הקטן שאבל"ח איני רואה עצמי ראוי להביע דעות ולפרסם מחשבות, אלא רק לשטוח תחינתי לפני רבש"ע להכניס בלבינו ובלב נציגי הציבורים שלנו, לפני ראשי המדברים בכל מקום ואף לפני גדולי התורה שבתוכנו שליט"א מכל המחנות, את הרצון לשלום ואת הדרך ליישמו, שלום שיביא בעקבותיו חיבה ופריחה והצלחה לעם היהודי כולו, ללימוד תורתנו הקדושה שזכתה ב"ה לעדנה בדורנו, ולהצלחה בכל התחומים בעזהי"ת.

* * *

גיליון מגוּון זה פותח בעדות מעניינת, שמביאהּ ומפרטהּ אברהם פרנקל הי"ו מנוף אילון שבשעלבים, דור שלישי לחוקרי תפילה ופיוט (בן ר' יונה פרנקל ז"ל ונכד ר' דניאל גולדשמידט ז"ל), המחזקת את המסורת העתיקה שריה"ל מת או נהרג עם עלייתו לחופי ארץ ישראל. אחריו הרב רוזנפלד שליט"א, ראש הישיבה בישוב 'שדמות מחולה' שבצפון הבקעה, דן הלכתית בנושא אקטואלי - תוכנית ההפרטה של קרקעות המדינה, ומוצא שאינה עולה בקנה אחד עם ההלכה ועם הגישה היהודית לקרקעות ארץ הקודש. הרב לוינגר, מגדולי המומחים בענייני כשרות בדורנו, מנסה להוכיח שאין שום חשש הלכתי בכשרותם של העופות שעברו שינויים גנטיים שונים, וגם ללא נוצות ובצבעים שונים ומשונים הם היו ונשארו בניהם של אבות אבותיהם... משה ארנוולד מעלה פסקים נשכחים המצביעים על היחס של פוסקי הלכה מתוך הציבור החרדי לגיוס לכוחות המגן ולמצור על ירושלים בימי מלחמת השחרור, כאשר בולט הדמיון וגם השוני בינם לבין נושאים אקטואליים בימים אלו ממש, המשווה ישווה והמבדיל יבדיל... הרב רועי סיטון, ר"מ בישיבת 'תורת החיים' שביד בנימין, מחדד את השאלה שנידונה בשני הגיליונות הקודמים ביחס למציאות הקיימת בעניין הבליעה בכלים בימינו וההשלכות המעשיות של השאלה הזו, ויש להניח שדבריו יעוררו פולמוס. פרופ' ברונזניק מירושלים, מומחה לפיוט ולמדרש, שוקל ומשווה בין המצוות שחז"ל אמרו עליהן שהן שקולות כנגד כל המצוות שבתורה, אחריו הרב רייניץ דן במשמעים השונים של לשון 'עשייה' שבתורה, והחוקר המבריק הרב איתם הנקין מבהיר עד תום את עדותו של הגר"י הוטנר זצ"ל על יחסו של הראי"ה זצ"ל ללימודי ביקורת המקרא באוניברסיטה העברית בירושלים, ומנכש כמה אי-דיוקים היסטוריים שהתקבעו להם בציבור.

במדור התגובות מעירים הגר"א נבנצל שליט"א והחוקר והמחנך הידוע רחמים שר שלום על דברים שנאמרו בגיליון הקודם בעניין מניין השנים והלוח העברי, עוה"ד הרב בר-אילן משלים נקודה מסוימת במאמרו הגדול מהגיליון הקודם, והרב יצחק ישעיה ווייס שליט"א, אב"ד בבני ברק, מבהיר ומסביר ומאמת את עדותו של רא"מ גלנצר הי"ו בעניין תיקוני הגירסאות שנעשו במהדורה החדשה של חומש 'העמק דבר', שנידונו בגיליונות האחרונים של 'המעין'. שני מאמרי סקירה וביקורת חשובים מפורסמים בהמשך על שני ספרים בתורת הגאונים שיצאו לאור לאחרונה, אחריהם פרק מעיזבונו של ר' משה שטרן ז"ל בעניין פתיחתו וסיומו של ספר מורה הנבוכים, ואחרון חביב - מאמר מעניין של ד"ר נאמן על מקורותיו ויסודותיו של ספר מסילת ישרים לרמח"ל. הגיליון מסתיים כרגיל בסקירות ספרים חדשים מאת העורך.

מערכת 'המעין' מברכת את מנויי 'המעין', את קוראיו ואת כל עם ישראל בברכת פסח כשר ושמח, ובשורות טובות לכלל ולפרט.

י"ק